Get 30% off our store with coupon code 30PERCENTOFF!
הכל

התייוונות בת זמנינו

אליעזר בן-יהודה היה מחייה השפה העברית. הוא הותיר לנו מורשת מפוארת של שפה עברית מחודשת, חיה ונושמת. אך כמה זמן יעבור עד שהעברית תפנה את מקומה, כליל, לטובת שפות זרות?

מי מאיתנו אינו אוהב את חג החנוכה?

חג מקסים ומתוק, עם אורות לרוב, שלל לביבות וסופגניות בכל מילוי אפשרי, דמי חנוכה, סביבונים מכל הסוגים במיטב השכלולים ושירי חנוכה מתנגנים ברקע. כל הדלקת נרות היא ממש חגיגה!

חג נחמד מאוד, שאף אינו דורש הכנה מוקדמת כלשהי, כגון, צחצוח הבית מכל פירור חודש מראש, בניית סוכה, ואפילו אין צורך להטריד את ראשנו, העמוס לעייפה, בשאלה האם יסכימו דרדקינו ללבוש את התחפושות מהשנה שעברה, או שמא ניאלץ לכתת רגלינו בין החנויות לממכר תחפושות ולהיפרד לשלום ממיטב מעותינו.

באמת חג נהדר.

אך מהי משמעות החג עבורנו מעבר לאווירה נהדרת של מפגש משפחתי נחמד?

האם אנחנו מחנכים את ילדינו עפ"י הערכים אשר למענם חירפו החשמונאים את נפשם במרד נגד היוונים והמתייוונים? האם איננו ממהרים לאמץ לנו תרבויות זרות בו בזמן שאנו זונחים את התרבות שלנו מבלי לעפעף?

קחו לדוגמא את השפה העברית.

כמה טרחות טרח אליעזר בן-יהודה כדי להחיות שפה שהייתה רדומה במשך כמעט אלפיים שנה. פועלו עורר את זעמם של אנשי הישוב הישן, אשר העלילו עליו כי הוא מסית למרד בשלטון העותמאני, הוא נאסר בשל כך, ושוחרר בעקבות לחץ ציבורי גדול. הוא התעקש לדבר עם בנו אך ורק עברית, דבר שגרם לבידודו של הילד מחברת ילדים אחרים. גם מהבחינה הכלכלית לא היה למשפחתו קל, כלל ועיקר, ופועלו להחייאת השפה העברית גרם לא פעם למחסור במזון בביתו שלו.

ואילו אנו, אשר לנו התנאים המושלמים לחנך את ילדינו על ברכי השפה המופלאה הזו, מפנים לה עורף בכזאת קלות.

אנחנו נותנים לילדינו שמות לועזיים ממש, או שמות בעלי גוון "בינלאומי".

חיים וגלעד, כמו רבקה ואורנה, פינו את מקומם לטובת תום, שון, מאי ויולי. רוביק רוזנטל, הלשונאי הידוע, כתב באחד מספריו על בחורה צעירה, אשר בצאתה לאוויר העולם החליטו הוריה להעניק לה את השם דוריס. שם בינלאומי, שאיתו תוכל להסתדר גם בעולם הגדול. רצה הגורל, והיא נסעה לטייל בארה"ב, שם, באורח פלא, היא התקרבה לשורשי היהדות, והחליטה לשנות את שמה לדבורה. כאשר סיפרה זאת להוריה, אמרה לה אמה בהתרגשות, כי דבורה זהו שמה של סבתה…

גם בעולם העסקי העברית נדחקה, זה מכבר, לקרן זווית.

כיום, כל בעל עסק ש"מכבד" את עצמו נותן לעסק שלו שם לועזי, או לכל הפחות שם שכתוב באותיות לועזיות, אחרת חלילה, לא יפקדו לקוחות את בית העסק שלו. חלק גדול מהמותגים המיובאים לארץ, אינם טורחים אפילו להוסיף כיתוב בעברית ליד השם הלועזי. גם חלק מהמוצרים המיוצרים ע"י חברות ישראליות נקראים בשם לועזי, כדי לשוות למוצר יותר יוקרה ואיכות. אפילו על הבגדים שאנו לובשים יש כיתוב לועזי.

ומה קורה במישור החברתי?

כאשר אנו משוחחים עם חברים או עמיתים לעבודה, אנו לא נחוש עצמנו די חשובים ומתוחכמים, אלא אם כן, שירבבנו לתוך השיחה, אי אילו מילים "מרשימות" בלועזית.

התובנה והרעיון האפרוריים משהו, פינו את מקומם לטובת האינסייט והקונספט המצודדים.

אין חשיבות לתוכן דבריו של הדובר, כל עוד יקפיד לתבל את דבריו במעט לעז.

אם כבר אנחנו כל כך רוצים ללמוד מהעמים הסובבים אותנו, מדוע איננו מחקים את גאוותם בתרבות שלהם?

חבריה, קצת גאווה בתרבות המקסימה שלנו ובשפתינו היפה לא תזיק לאף אחד!

אינני אומרת שכשתייר פונה אלינו ברחוב צריך להשיב לו בשפת המקום כפי שנוהגים הצרפתים. גם לא אומר לכם להשליך לפח האשפה את כל הבגדים שמתנוססות מעליהם אותיות לועזיות. אבל בהחלט אפשר מעכשיו להקפיד לא לקנות יותר בגדים כאלה (ודאי גם יעלו פחות כסף, זו גם נקודה למחשבה), ובינינו, החברים שלכם, ברובם, אינם תיירים מארץ זרה. דברו איתם בעברית! דברו עם ילדיכם בעברית! במקום "הי" ניתן לאמר "שלום", ובמקום "בי" "להתראות", תנו לבית העסק החדש שהקמתם שם עברי, ולילדיכם שמות עבריים. הם לא יסתדרו טוב יותר עם שם לועזי, כשהם יגיעו למבחן הבד שלהם בהוליווד… הם יהיו אחד/אחת מני רבים בעלי שם לועזי, בלי שום יחוד.

אז כשתדליקו את נרות החנוכה החג הזה, אל תשכחו את אליעזר בן-יהודה, וגם לא את החשמונאים ועוד רבים וטובים אחרים, אשר חרפו נפשם כדי שלנו תישאר מורשת מפוארת להתגאות בה.

חג שמח!

הגב

avatar
  Subscribe  
Notify of