פרידה מביה"ס
מתן האהוב שלי, כל הכבוד לסיום 12 שנות לימוד!!!
היום האחרון ללימודים גרם לי לפרץ נוסטלגיה, שאפילו השקעתי ומצאתי תמונה שלך מכיתה א ומהשבוע… 😊
נזכרתי שביסודי היית ילד כל כך מופנם, התביישת לפתוח את הפה, התחבאת מתחת לשולחן כשהיו מסיבות בכיתה וחטפת כאב בטן בכל פעם שהיה סיור של בי"ס. ואח"כ בתיכון, למרות המוח מבריק שלך ניסית לא להתבלט ולא לקבל ציונים טובים מידי שיגרמו למישהו לשים לב אליך. אבל הלב הענק שלך חיפה על הכל, עם הזמן גילית יכולת ליצור קשרים אמיתיים ובמהלך השנים הקפת את עצמך בקבוצה של חברים מדהימים.
היום הרשת התמלאה בתמונות של תעודות הצטיינות שהעלו כל מיני הורים גאים ונרגשים, ואני רוצה להדגיש ולהגיד לך שאני גאה לא פחות!
במיוחד שאני יודעת כמה אתה אוהב את המיטה שלך וכמה היה קשה לך להתמיד מדי בוקר לאורך כל השנים האלה לקום ולצאת מהבית. ומי כמוני מבינה כמה זה מאתגר לפגוש במשך שנים יום אחרי יום את אותם אנשים, גם אחרי שלפעמים מתפדחים ממשהו או עושים טעויות. וכמה זה לא כיף להקשיב כשהנושא לא ממש מדבר אליך, ולעשות מטלות, וללמוד למבחנים וכו', וכל זה במשך 12 שנים.
לפי דעתי ההצלחה לא נמדדת רק בדייקנות, במספר היח"ל שעשית או בציונים שהשגת- את כל אלה תמיד אפשר לשפר. הצלחה בעיני היא דרך ארץ, אמפתיה לזולת, השפעה על האחר. ואת כל אלה יש לך בשפע!
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
הגב