Get 30% off our store with coupon code 30PERCENTOFF!
הכל

רצח רבין ומשטרת המחשבות

השבוע אנו מציינים עשרים שנה לאותו לילה חשוך בו אירע הבלתי נתפס וראש ממשלת ישראל נרצח בידי מתנקש יהודי מותיר את כולנו מוכי תדהמה וחסרי אונים נוכח האקט האלים. האמנם?

אני מניחה שרוב אזרחי ישראל היו שרויים בהלם בהיוודע להם דבר הירצחו של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל, במוצ"ש, הארבעה בנובמבר, לפני 20 שנה. חלקם אף היו בוודאי אפופי צער ויגון, ואני הקטנה ביניהם. אך האם כולם חשו כך, וגם אם כן, האם כולם חוו זאת באותה עוצמה?

אני סבורה שלא.
ולא, אני לא מכוונת רק לפעילי ימין קיצוני שסביר להניח שלא ידעו את נפשם מרוב שמחה.
אני מתכוונת לכך, שהתרחש כאן רצח, שזה דבר שהדעת אינה סובלת במשטר דמוקרטי, ומי שנוטל לעצמו רשות לשים קץ לחיי רעהו, ודאי שהמדינה והחברה יבואו איתו חשבון, אך מעשים כאלה, לצערנו קורים כל הזמן. האם אנו שרויים באבל מתמשך על כל אשה שנרצחת בידי בעלה? ודאי שהקרובים אליה שרויים באבל כבד אך ככל שהמעגל מתרחב זה נשמע כמו עוד מקרה רצח מצער ותו לא. לאף אישה שנרצחה בידי בעלה לא נקבע יום אבל לאומי וגם לא נקבע יום כזה לכל אותן נשים יחד…

אבל בפסטיבל רבין כמו בפסטיבל רבין, כולם צריכים להתאבל וכבר 20 שנה שלא קמנו מהשבעה.
מאז אותו לילה נורא, אנו שומעים קריאות לנהוג בסובלנות ברעינו ולקבל את האחר והשונה, אך האם כל אלה שמטיפים להתנהגות סובלנית נוהגים כך בעצמם?

יושבים להם באולפני הטלויזיה אנשים שרובם ככולם צעירים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה בעלי חזות מצודדת, מצקצקים בלשונם על נוראות חוסר השוויון שבחברה, בשעה שהם בעצמם הגיעו רובם ככולם מאותו בית גידול, תוך העלאתם של יאיר שרקי וברהנו טגניה על נס קבלת האחר.

האם חסידי הסבלנות והסובלנות מסוגלים לסבול את העובדה שהאנשים אינם שווים במראיהם, בצבעיהם, במימדיהם וגם לא בדעותיהם ובהעדפותיהם?

האם הם מסוגלים לקבל את העובדה שבאופן בלתי פוליטיקלי קורקט, ישנם אנשים שלא אוהבים, וסיבותיהם עימם, הומואים/ג'ינג'ים/ערבים/רוסים/תימנים/בלונדיניות/אנשים עם ריח רע מהפה או אפילו את בר רפאלי, ושזו זכותם המלאה פשוט לא לאהוב את מי שלא בא להם טוב?

במהלך כל השנה כולה אנחנו חשופים לשלל התשדירים, התוכניות, ה"טאלנטים" וכו' הניבטים אלינו מכל עבר, כולם נראים ומדברים באופן זהה ומעבירים לנו את אותם המסרים, והנה, בכל שנה קצת לפני הארבעה בנובמבר מתחדד מסר אחד מעל כולם: חשיבותה של הסובלנות לשונה.

ורוצה אני לומר או למעשה לשאול: אחרי שנהפוך כולנו למקשה אחת גדולה, אחרי שנקבל את כולם ונאהב את כולם וננהג כולם בדיוק אותו הדבר, כלפי מי יישאר לנו להיות סובלניים?

ובעצם מה שאני באה להראות, זה שגם חסידי התקינות הפוליטית מהווים קליקה בפני עצמה, בה רב הדומה על השונה, והם אינם סובלניים כפי שהם מתיימרים להיות. למעשה, הם מגלים סובלנות כלפי מי שקרוב לליבם והם הרבה פחות סובלניים כלפי מי שלא מסכים עם דעותיהם לגבי סובלנות ופתיחות…

** ולמען הסר ספק, אין ולא היה לי דבר וחצי דבר נגד ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל, אלא אך ורק נגד הקרקס התקשורתי שמתחולל סביב דמותו ומורשתו לכאורה.

 

2
הגב

avatar
2 Comment threads
0 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
1 Comment authors
רותם יעקביnoga Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
noga
Guest
noga

ליאת יש הבדל גדול בין בעל שדוקר את אשתו לבין רצח פוליטי של ראש ממשלה שכל המדינה צריכה לזכור ביום ממלכתי כל שנה!!!

רותם יעקבי
Guest
רותם יעקבי

כל כך נכון!!
כל הקרדיטים תמיד הולכים לאלו שהצליחו לרדת בגדול או להפוך לכוכבים או למדו להתלבש הכי מודרני… ורק לעיתים רחוקות ופסטיבל רבין ביניהם לוקחים פתאום כמה "שונים" ואומרים לנו שבעצם גם הם בני אדם…. אבל איפה נמצא אנשים כאלה, שמנים, דתיים, גמדים, קשישים, חרדים, ערבים וכו' משולבים בפריים טיים או בכלל בחברה ביום יום??